<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חננא בריה דרב אידי</h1>
<h2>דף פז.</h2>
גר' בפ' הזהב בגמרא כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים [ב"מ נ"ט ע"א], אמר רב חננא בריה דרב אידי מאי דכתיב [ו]לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו ומשמע דאף עבדים בכלל. ואין לפרש כאן עמיתך כההיא דשבועות בהל' ראשונה דפ' שבועת העדות [ל' ע"א], תני רב יוסף בצדק תשפוט עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה ומסקנא על צורבא מרבנן למישרא ליה תיגריה אי נמי לשודא דדייני דהתם משום דדרשינן הכי דקרא אחריני כתיב כקטן כגדול תשמעון בין איש ובין אחיו ובין גרו שבדינין הכל שוין לעניין לדון דין אמת לאמתו לעם הארץ כתלמיד חכם אבל לעניין אונאה עמיתך דכתיב לרבות עבדים הוא דאתא ואפילו לר' יהוד' דאמר בפ' החובל [ב"ק פ"ז ע"א] אין לעבדים בשת, דוקא לעניין תשלומין אמרו ופליג אדרבנן דאמרו החובל בעבד כנעני חייב בכולן לשלם וקאמר ר' יהוד' דפטור מדמי בשת מגזירת הכתוב [שם פ"ח ע"א] דכתיב כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו במי שיש לו אחוה כלומר חייס יצאו עבדים, ורבנן דרשי אחיו הוא במצות מיהו לעניין איסור אונאה שמצערו ומלבין פניו בדברים עובר אפילו על העבדים מידי דהוה אישראל מעליא דהיכא דביישו בדברים פטור מממון מיהו איסור בל תונו איכא הכי נמי גבי עבדים דאם העבד כשר נראה דחייבי ישראל לבד מרבו על מכתו ועל קללתו דהא עושה מעשה עמך קרינא ביה דהכי תנן בהחובל [ב"ק צ"א ע"א] רקק והגיע בו הרוק, ובגמרא אמר רב פפא לא שנו אלא בו אבל בבגדו פטור ופרכינן ונהוי כי בייש בדברים אמרו במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין זאת אומרת ביישו בדברים פטור מכלום מיהו דינו מסור לשמים שעבר על לאו דלא תונו, ומשמע נמי שאם אינה באונאת דברים את מי שאינו עושה מעשה עמך שאין כאן איסור לאו מדתנן [ב"מ נ"ח ע"ב] אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים ודוקא לבעל תשובה שהיה תוהא וחוזר בו ממעשיו הראשונים הוא דעובר אבל כל זמן שעומד במרדו לא שהרי דומיא דקללה דכתיב בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך אבל אין עושה מעשה עמך מילט לייטינן ליה דהא אפילו החוזר בו ממקח וממכר אמרו חכמים דעומד במי שפרע ומפרש רבא בגמרא [שם מ"ח ע"ב] דמילט לייטינן ליה משום דהאי לאו עושה מעשה עמך הוא. וראיתי כת' בתוספת' לר' יוחנן דאמר [ב"מ צ' ע"ב] חסמה בקול והנהגה בקול דהוה מעשה ולקי ה"ה נמי אם עובר על לא תונו לוקה. ואין נר' כלל דא"כ המאנה את הגר ילקה ל"ג מלקיות או מ"ח. ותו גר' בפ"ג דמס' שבועות [כ"א ע"א] ועיקרה בפ"א דתמורה [ג' ע"א] אמ' רב אידי בר אבין אמ' רב עמרם א"ר יצחק א"ר יוח' מש"ר יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם ר' יוסי בר חנינא אמר אף המקדים תרומה לביכורים ואילו לאו דאונאה לא קחשיב, דהא דא"ר יוחנן דקול הוה מעשה היינו דוקא בקול שהוא גורם מעשה כגון חסמה דה"ג בהשוכר את הפועלים [ב"מ צ' ע"ב] ועיקרה תניא בתוספתא דכלאים [פ"ה] ובתוספ' דמכות [פ"ד] המזווג בכלאים והחוסם פי פרה פטור ואינו חייב אלא הדש בחסימה והמנהיג בכלאים הילכך כה"ג הוה מעשה אבל באונאה כלל כלל לא הוה מעשה. והא דגרס' בפ"א דכריתות [ד' ע"א] ובסנהדרין פ"ד מיתות [ס"ה ע"א] דפרכינן התם אפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל דפליגי באוב וידעוני דפרכינן ולר' יוחנן מאי שנא כפיפת קומתו לרבנן דהוה מעשה ומאי שנא הקשת שפתיו דמגדף דלא הוה מעשה אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול. ופרכי' וקול לר' יוחנן לא הוה מעשה והא איתמר חסמה בקול והנהגה בקול ר' יוח' אמ' חייב אלמא דמדמי קול דמגדף לקול חסמה והנהגה אע"ג דלית ביה מעשה כלל ונ"ל הסודר דלא גרע מגדף לר' יוחנן מחסמה והנהגה דבדיבורו דמגדף היינו מברך השם להאי תנא כמעשה דמי משום דבדיבורו דאמר יכה את יוסה כעניין מעשה הוא כמו כפיפת קומתו לרבנן דמעשה כל דהו מעשה לעניין מיתה הקשת שפתיו נמי נהוי מעשה כיון דלעניין חסמה והנהגה הוי מעשה משום דבדיבורו עשה מעשה והוי כמעשה גמור לעניין ע"ז נמי כיון דמעשה כל דהו כגון כפיפת קומה הוי כמעשה גדול א"כ הקשת שפתיו נמי ונימ' דמעש' דכתב גבי כריתות אשר לא תעשינה מעשה כל דהו הוי מעשה אפי' בהקשת שפתיו כיון דבעלמ' נמי דכתי' לעשות דהיינו חייבי מלקיות דכתיב אם לא תשמור לעשות לאפוקי לאו שאין בו מעשה ואפילו הכי חסמה בקול הוי מעשה א"כ לעניין ע"ז נמי כן נ"ל. וכן כעניין תירוץ זה מצאתי אבל לעניין אונאת דברים אין אומר ודברים מעשה ועוד דניתן למחילה דכתיב מכל חטאת' לפני השם תטהרו אבל בדברים שבין אדם לחבירו כיון שריצהו נמחל לו והרי הוא כלאו שניתק לעשה. ורב חננא בר אידי היה בימי רב אדא בר אהבה, דה"ג במס' פסחים פ' כיצד צולין [ע"ה ע"א] בעא מיניה רב חיננא בר אידי מרב אדא בר אהבה תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפה ואפה בו את הפת (וצלה) לדברי האוסר מהו א"ל הפת מותרת וכו' מיהו מספקא לי אם זה רב אדא בר אהבה הראשון תלמידו של רב או האחרון תלמידו של רבא.
